חוסר אונים הינו חוויה אנושית עמוקה, המשקפת את הפגיעות הבסיסית ביותר שלנו. זהו רגש המתעורר כאשר אנו ניצבים מול כוחות גדולים, מצבים שנראים בלתי פתירים, או אתגרים שגדולים מגבולות יכולתנו.
בליבו של חוסר האונים טמונה ההכרה המטלטלת שאיננו שולטים בכל היבט חיינו.
מקורותיו של חוסר האונים נעוצים עמוקות בחיים שלנו. הוא יכול לנבוע מטראומות ילדות, מאובדן כואב, או התמודדות מתמשכת עם מרוץ החיים המאתגר.
דווקא הציפייה החברתית לשליטה מתמדת מעצימה את תחושת חוסר האונים כשאנו נתקלים במגבלותינו.
כשחוסר אונים משתלט, הוא צובע את עולמנו בגוונים אפורים. הוא מצמצם את תפיסת האפשרויות שלנו, מערער את ביטחוננו העצמי, ומשתק את היכולת לפעול. בתוך כך, הוא חושף אמת עמוקה על הקיום האנושי.
חוסר אונים בקרב גברים - המאבק הסמוי שלנו :
חוסר אונים הוא אתגר מיוחד עבור גברים. מגיל צעיר, רבים מהם מחונכים לתפיסה שגבריות משמעה שליטה, כוח וחוזק. כאשר גבר חווה חוסר אונים, הוא נאלץ להתמודד לא רק עם הרגש עצמו, אלא גם עם תחושת כישלון עמוקה בעמידה בציפיות החברתיות. עבור גברים רבים, חוסר אונים נתפס כסדק בשריון הגברי, כאיום על זהותם העצמית. תחושת אובדן שליטה מעוררת חרדה עמוקה, כאילו הקרקע נשמטת מתחת לרגליהם.
במצבים אלה, המנגנון ההישרדותי קופץ לפעולה, והתגובה המיידית היא לעתים קרובות שימוש בכוח או בתוקפנות.
שימוש בכוחניות - בין אם פיזית, מילולית או רגשית - גורם למעין מנגנון הגנה. הרמת קול, התנהגות אגרסיבית, דיבור עוקצני או ביטול האחר, כל אלה הם ניסיונות נואשים להשיב את תחושת השליטה האבודה.
זו תגובת חירום רגשית, ניסיון להגן על העצמי מפני הגורם המאיים של חוסר אונים. אבל מאחורי החזית הכוחנית הזו מסתתר כאב עמוק. הפחד מחוסר אונים כה גדול, עד שהוא מפעיל מערכת הישרדות כוללנית. גברים רבים חשים כאילו עליהם להילחם בכל כוחם נגד נפשם.
השעה כבר אחת בלילה, היא עדיין לא חזרה הביתה. הוא ניסה להתקשר אליה שוב ושוב, אבל היא לא ענתה. הדאגה התחלפה לחוסר אונים, חוסר שליטה שהובילו לכעס. כשהיא סוף סוף נכנסה הביתה, ריח קל של אלכוהול נדף ממנה. "איפה היית?" הוא שאל וקולו רועד. "יצאתי עם חברות," ענתה בקלילות, "למה אתה כזה לחוץ?" מילותיה פגעו בו כמו סטירת לחי. הוא הרגיש דחוי, כאילו הוא לא חשוב לה. תחושת העלבון הציפה אותו, ואיתה גם הפחד - הפחד שהוא לא מספיק טוב, שהיא לא באמת רוצה אותו.
הוא הרגיש איך הוא מאבד שליטה. הלב שלו דפק בחוזקה, הידיים שלו הזיעו, והוא הרגיש כאילו הקרקע נשמטת מתחת לרגליו.
חוסר האונים היה כמו תהום שמאיימת לבלוע אותו. ואז, כמו מנגנון הגנה אוטומטי, הכעס פרץ החוצה. "את בכלל לא מתחשבת בי!" צעק, קולו גובר. "את חושבת רק על עצמך!" המילים יצאו מפיו בשטף, חדות ופוגעניות. הוא ראה את הכאב בעיניה, אבל לא יכול היה לעצור. בתוך תוכו, ידע שהתגובה שלו מוגזמת. אבל התקיפה המילולית הזו נתנה לו תחושה של שליטה, כאילו הוא מחזיר לעצמו את הכוח.
רק מאוחר יותר, כאשר סערה שככה, הוא הבין כמה הרחיק לכת בניסיון להגן על עצמו מהפגיעות שחש. ההבנה של הדינמיקה הזו היא צעד חשוב בפיתוח גישה בריאה יותר לרגשות. היא מזמינה אותנו לחשוב על מהות הגבריות, ולהכיר בכך שחוסר האונים יכול להיות ביטוי של כוח אמיתי .זו הזדמנות לפתוח את המרחב הריגשי שלנו, וללמוד דרך אחרת המבוססת על קבלה עצמית וכנות, ולא על הדחקה והכחשה.
